מגנזיום חנקתי: מתי ולמה להשתמש בו?

חשיבות המגנזיום: הרבה מעבר לכלורופיל

כאשר מדברים על תזונת הצמח רוב החקלאים והגננים מקשרים מיד את המגנזיום לצבע הירוק של העלים. זהו כמובן קשר נכון שכן אטום המגנזיום יושב בדיוק במרכז מולקולת הכלורופיל ממש כפי שהברזל יושב במרכז מולקולת ההמוגלובין אצל בני אדם. ללא מגנזיום אין כלורופיל וללא כלורופיל אין פוטוסינתזה. אך תפקידו של המגנזיום רחב וקריטי הרבה יותר ממראה חיצוני בלבד.

המגנזיום מתפקד כקופקטור או זרז של למעלה ממאתיים ושמונים אנזימים שונים בתוך הצמח. הוא אחראי באופן ישיר על תהליכי יצירת אנרגיה בתא הצמחי ומעורב בסינתזה של חומצות אמינו וחלבונים. כאשר ישנו מחסור במגנזיום הצמח מאבד את יכולתו לשנע פחמימות מהעלים אל הפירות והשורשים. התוצאה היא פירות קטנים התפתחות שורשים לקויה וירידה דרסטית באיכות התוצרת החקלאית.

הפעלת אנזימים וחלוקת אנרגיה יעילה

אחד התהליכים החשובים ביותר שבהם המגנזיום לוקח חלק הוא קשירת מולקולות אי טי פי שהן מטבע האנרגיה של התא. ללא נוכחות מספקת של יוני מגנזיום האנרגיה הנוצרת בתהליך הפוטוסינתזה אינה יכולה להיות מנוצלת לתהליכי צמיחה. לכן שימוש במוצר כמו מגנזיום חנקתי מבטיח לא רק עלים ירוקים אלא צמח נמרץ המסוגל לבצע חילוף חומרים בקצב אופטימלי.

היתרון העצום: מסיסות גבוהה וזמינות מיידית

קיימים מקורות רבים לאספקת מגנזיום לקרקע כגון מגנזיום גופרתי או אבן גיר דולומיטית. עם זאת כאשר צמח נמצא בשלבי גידול קריטיים וזקוק להתערבות מהירה מקורות אלו עלולים לאכזב בשל מסיסות איטית או זמינות נמוכה בטמפרטורות קרות. היתרון המובהק של הצורה החנקתית הוא רמת המסיסות הפנומנלית במים. תכונה זו הופכת אותו למושלם עבור חקלאות מתקדמת המבוססת על טפטוף והדשיה מדויקת.

על פי נתונים של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם ניהול נכון של חומרי הזנה מסיסים מונע המלחת קרקעות מיותרת ומעלה את אחוזי הניצול של הדשן על ידי מערכת השורשים באופן משמעותי.

סינרגיה מושלמת בין חנקן למגנזיום

השילוב של חנקן בצורת ניטראט עם יון המגנזיום יוצר תופעה מעניינת הנקראת סינרגיה אלקטרוכימית. הניטראט נושא מטען שלילי וכאשר הצמח קולט אותו הוא מפריש יונים שליליים כדי לשמור על איזון. תהליך זה מעודד את השורש לקלוט באופן אקטיבי יונים בעלי מטען חיובי כמו מגנזיום סידן ואשלגן. בניגוד לדשנים המבוססים על אמוניום שיכולים להתחרות עם המגנזיום על הכניסה לשורש החנקן הניטראטי סולל למגנזיום את הדרך פנימה.

שילוב חכם במיכלי דישון מורכבים

החקלאות המודרנית דורשת יעילות. מגדלים נוטים להכין תמיסות מרוכזות המשלבות מספר סוגי חומרי הזנה יחד כדי לחסוך בזמן עבודה ובציוד. עם זאת ערבוב לא נכון עלול להוביל לשקיעה של חומרים סתימת טפטפות ונזק בלתי הפיך למערכת ההשקיה. הבנת השילובים האפשריים היא קריטית בעת בחירת סוגי דשנים לחקלאות.

המגנזיום החנקתי נחשב לידידותי מאוד לשימוש במיכלי דשן. הוא משתלב מצוין עם סידן חנקתי ועם אשלגן חנקתי מה שמאפשר הרכבת תמיסות הזנה מאוזנות לשלבי הפריחה והחנטה. עם זאת חובה להקפיד שלא לערבב אותו באותו מיכל מרוכז עם דשנים המכילים זרחן בכמויות גדולות בסביבה בסיסית או עם סולפטים כדי למנוע היווצרות של משקעים בלתי מסיסים.

טבלת השוואה: מגנזיום חנקתי מול מגנזיום גופרתי

כדי למקסם את יעילות ההזנה אני ממליץ לבחון את מגוון הפתרונות המקצועיים הקיימים בתחום.

טיפול ממוקד בעלי גפן וירקות

לכל גידול יש את הרגישויות הייחודיות שלו. גידולי כרם וירקות מניבים כמו עגבניות ופלפלים רגישים במיוחד למחסור במגנזיום בשל קצב צימוח מהיר ודרישות גבוהות בעת יצירת הפרי. במידה והקרקע עשירה באשלגן או אם בוצע דישון אשלגני כבד נוצרת התחרות אנטגוניסטית השורש מעדיף לקלוט את האשלגן ומשאיר את המגנזיום בחוץ.

בענף היין והענבים למאכל מחסור מתמשך גורם לתופעה המוכרת כנמק שדרת האשכול. זוהי פגיעה פיזיולוגית הגורמת להתייבשות של חלקים באשכול הענבים ולנשירת פירות. יישום דרך מערכת ההשקיה או כריסוס עלוותי מרסן את התופעה באופן דרמטי. על פי מחקרים שפורסמו בספרות המקצועית ובמקורות מוסמכים כגון ויקיפדיה בנושא תזונת צמחים שמירה על יחס נכון של אשלגן מגנזיום וסידן חיונית למניעת הפרעות פיזיולוגיות אלו.

חיוניות לירקות חממה ושטח פתוח

בירקות כמו עגבניה או מלפפון המחסור יתבטא תמיד בעלים הבוגרים תחילה. העורקים יישארו ירוקים אך השטחים שביניהם יהפכו לצהובים או לבנים. במקרים אלו בחירת דשן לירקות המכיל רמות נאותות של מגנזיום בצורתו החנקתית תביא להתאוששות מרשימה בתוך מספר ימים. החנקן ידחוף את הצימוח הווגטטיבי והמגנזיום יחזיר את מפעל הפוטוסינתזה לתפקוד מלא ובכך יבטיח פירות מוצקים בעלי חיי מדף ארוכים יותר.