הבסיס לתזונת הצומח ומשמעות המקרו אלמנטים כדי להבין מדוע לא כל גידול זקוק לאותה התערבות עלינו להבין תחילה את תפקידם של שלושת היסודות המרכזיים. האותיות מייצגות חנקן זרחן ואשלגן. יסודות אלו מוגדרים כמקרו אלמנטים משום שהצומח צורך אותם בכמויות הגדולות ביותר מתוך שלל המינרלים הזמינים בקרקע. החנקן אחראי על הצמיחה הירוקה ייצור הכלורופיל והתפתחות העלים.

המהפכה החקלאית והימים הראשונים של הזנת הצומח הקשר בין האדם לאדמה החל אי שם לפני עשרות אלפי שנים. כאשר האדם הקדמון עבר מחיי צייד ולקט להתיישבות קבע, הוא גילה תגלית מרעישה, צמחים גדלים טוב יותר באזורים בהם הושארו שאריות של בעלי חיים או אפר מדורות. תגלית זו הייתה הבסיס למה שאנו מכנים כיום הזנת צמחים.

חשיבות המגנזיום: הרבה מעבר לכלורופיל כאשר מדברים על תזונת הצמח רוב החקלאים והגננים מקשרים מיד את המגנזיום לצבע הירוק של העלים. זהו כמובן קשר נכון שכן אטום המגנזיום יושב בדיוק במרכז מולקולת הכלורופיל ממש כפי שהברזל יושב במרכז מולקולת ההמוגלובין אצל בני אדם. ללא מגנזיום אין כלורופיל וללא כלורופיל אין פוטוסינתזה. אך תפקידו של המגנזיום

היתרון המובהק בשילוב סידן עם חנקן חנקתי כדי להבין לעומק את חשיבותו של דשן זה עלינו לצלול אל הפיזיולוגיה של הצמח ואל הכימיה של הקרקע. חקלאים רבים מבינים את הצורך בהזנה סדירה אך הסוד טמון בסנכרון שבין היסודות. צמח זקוק למגוון רחב של מינרלים אך לשניים מהם יש תפקיד קריטי בשלבי ההתפתחות הראשוניים ועד לקטיף.